את יודעת את הרגע הזה מול המראה?
השעון מתקתק. עוד מעט את צריכה לצאת לפגישה חשובה, לצילום, למפגש עם לקוחה.
את עומדת מול הארון. שוב.
מסתכלת על אותם בגדים שאת לובשת כבר חודשים, ושום דבר לא מרגיש נכון.
לא מרגיש "אני".
חולצה אחת – יותר מדי. חולצה שנייה – לא מספיק.
השמלה הזו – מה יגידו?
הז'קט הזה – זה בשבילי בכלל?
ובראש רק מחשבה אחת: "למה זה כל כך קשה?"
את רואה את האישה שאת הפכת להיות – חזקה, עצמאית, בעלת עסק, מובילה.
אבל כשאת מסתכלת במראה, משהו לא מסתדר.
כאילו הבגדים עדיין משקפים גרסה ישנה שלך.
זו שהייתה מורה. זו שהייתה שקופה.
לא זו שאת עכשיו.
ואת יודעת שזה משפיע.
על איך שאת נכנסת לפגישות.
על איך שאת מדברת מול לקוחות.
על איך שאת מופיעה בזום, בתמונות, בעולם.
את רוצה להיראות – אבל גם פוחדת.
פוחדת "שיגידו", "שיגזימו", "שלא יבינו".
ובינתיים, את ממשיכה ללבוש את אותם הדברים.
להרגיש לא נוכחת.
להרגיש כאילו משהו חסר.
